"מה היה ממשי
ומה רק נדמה
על הבמה הזאת
המורכבת תחת כוכבים,
במקום שבו לצד הכניסה
גם היציאה מחייבת;"
רשימה / ויסלבה שימבורסקה
השאלה, "מה היה ממשי ומה היה רק נדמה"? הופכת להיות אחת מהשאלות הכי רלוונטיות בתקופה הנוכחית
תקופה אשר מתאפיינת בהרבה מאד בלבול, חוסר וודאות, אובדן של אחיזה במהלך המציאות המוכרת ותחושה מוזרה של סרט עולמי משתנה וחדש תוך כדי התפוררות והתמוססות של כל ההגדרות והמבנים שנתנו לנו אשליה של מציאות ממשית …
טיפול ממוקד-רגשות, כפי שמעיד שמו, מבוסס על ההנחה שצריך לעבוד עם רגשות בצורה ישירה על מנת לעזור למטופלים להרגיש את הרגשות שלהם, לקבל אותם, לווסת אותם, ליצור מהם משמעות, להשתמש בהם כמדריך, ולשנות (להבנות מחדש) סכמות רגשיות בעייתיות שנוצרו בהקשרים טראומטיים. הכוונה היא שיש להרגיש רגשות על מנת לשנות אותם, ואין זה מספיק רק "לדבר על" רגשות. הנחה בסיסית בגישה זו היא ש"אי אפשר לעזוב מקום לפני שמגיעים אליו", כלומר, אי אפשר לפתור כאב רגשי מבלי להרגיש אותו תחילה. יש אפילו הנוטים לחלק את הטיפול לשני חלקים מרכזיים: שלב ההגעה אל הכאב הרגשי ושלב העזיבה או הטרנספורמציה שלו. טיפול ממוקד-רגשות מספק מערכת כלים לאבחון תהליכים רגשיים שונים, לבניית המשגה מבוססת-רגש לכל מטופל,
ולעבודה עם סוגים שונים של רגש.
הטיפול מעניק הכרה לחשיבות הבטחון, האותנטיות והקירבה ביחסי מטופל/ת-מטפלת, מתוך הבנהשיחסים אלו יוצרים אולי לראשונה, אפשרות לגעת ברמה רגשית וחוויתית עמוקה בכל הפצעים הכיעמוקים שלנו שטמונים בקשרים הכי משמעותים לנו, וברגשות של בדידות תהומית, עצב וכאבים, שלאננגעו ועובדו בקשרים הקודמים.
בטיפול מבוסס התקשרות, חדר הטיפול אינו רק מעבדה שבו משתחזרים דפוסים מהעבר, אשר
מקבלים פירוש והבנה .
בטיפול מבוסס התקשרות ,אני נדרשת כמטפלת, לוותר על הניטראליות והריחוק האוביקטיבי, ולהפוךפעילה או נוכחת יותר, על ידי עבודה משולבת של זיהוי סגנונות ההתקשרות שלי ושל המטופלת ברגעיהאמת, יכולת לדבר על הרגשות שלי, יכולת לתת שיקופים אמפטים אותנטיים ולבסס חוויות מצטברות של אמון ובטחון, תוך כדי הגברת יכולת הוויסות ההדדי של רגשות וחוויות קשות שעולות בחדרבאמצעות הרגשת הנינוחות והביטחון.
כבר אצל אריסטו אנו מוצאים את ההנחה שסיפור זקוק להתחלה, אמצע וסוף.
אנשים החווים אבל מורכב, אינם מסוגלים לראות את המהלך של סיפור חייהם. הם אינם מסוגלים להגיע להתרת הסבך – לפתרון עלילתי.
מדוע?
כשאנחנו חווים אובדן, רובנו מנסחים את מה שקרה בצורת סיפור: הנה מה שקרה, זה מי שהייתי. זאת המשמעות של האדם שאיננו כבר איתי וזה מי שאני עכשיו. אבל אנשים החווים אבל מתמשך אינם מסוגלים לעשות את זה, הן מסיבות פנימיות והן מסיבות חיצוניות.
הדיסונסס בין הכאב ותחושות האובדן הכבדה לבין התנהלות החיים היומיומית והציווי הפנימי להמשיך כרגיל , כאשר היא נחווית לאורך זמן מייצרת סדקים בחוויות העצמי המתמשכת.
גם התחלה וגם הסוף לוטים בערפל כבד. לפעמים זו הרגשה של בית נעול ללא דלתות וחלונות, אליו איש לא נכנס, וממנו איש אינו יוצא.
איך למצוא שפה שתנגיש את ההבנה לחוויה החבויה, המוסתרת ולעיתים רבות גם שקופה לעצמינו.
ממליצה לחבר מילה ועוד מילה, כעזר או כמילוי חלל שהתפנה. לזהות את כל החלקים שחוסמים, ומכסים. להנשים אותם ולחבר את כולם לפעימה משותפת.
רק כשנוצר מיכל והסביבה בטוחה לכתיבה, ויש עד קריאה; יתאפשר מרחב חדש גם לעלילה עצמה.
יצירת העלילה עוזרת הן למספרת והן לנרטיב. אחר כך אפשר לשחרר חלקי אנרגיה של טראומה, אובדן ובדידות להתחיל לדמיין סיפור חדש עם טוויסט בעלילה.
טיפול פמיניסטי-התייחסותי (לכתוב על ההתמקדות בקונטקסט חברתי.
מחקרים שנעשו במגדר מראים שהזהות העצמית של נשים תלויה מאד בתפקידים ובקשרים שלהן. נשים יגדירו את עצמן קודם כל כאמא, בת, בת זוג ורעיה ואחר כך כאינדיבידואל בעל תכונות ניפרדות.
קולט באולינג בספרה תסביך סינדרלה, שהיה לרב מכר גדול בארצות הברית, כותבת כי נשים ממשיכות לאחוז בצרכי התלות שלהן זמן רב אחרי השלב ההתפתחותי שבו צרכים אלו נחשבים כתקינים. הן נושאות את התלות מגן הילדים, והאוניברסיטה, עד הקריירה ואל "הסדר" הנישואים הנוח. התלות הופכת לטבע השני שלהן. זוהי תלות שנכפתה עליהן דורות על גבי דורות, במשך אלפי שנים, עד שהשכיחה ממנה מהו חופש. כמו סינדרלה הנשים בימינו מצפות עדיין לדבר החיצוני שישנה את חייהן.
"האישי הוא הציבורי" הינו עיקרון יסוד פמינסטי הטוען שלסביבה לתרבות, למשפחה לחברה סביבינו, יש השפעה גדולה על הwell being שלנו.
על האופן בו אנו מרגישות והאופן בו אנחנו תופסות את עצמינו, את ערכינו את מסוגלותינו
כיצד שינוי המציאות, שינוי המרחב הציבורי בימים הללו, משפיע על שינוי בתפיסת עצמינו?
מה השתנה הסביבתי הקרובה ורחוקה, בזמן האחרון,? מה השתנה בתפיסה המציאות המקובלת של המערכת המקובלת של אותה מערכת וסביבה?
מה אני מחשיבה כסביבה שלי?
מהי סביבה מספיק טובה עבורי?
מה הייתי רוצה לקבל עוד מהסביבה?
להקשיב לזרם המחשבה
להקשיב לזרם המחשבה להיות מודעת למחשבה שחולפת במוח האם זו מחשבה שבוחרת לנתק מגע? להשתבלל לתוכך עוד יותר? האם זו מחשבה שחוששת מה יהיה בעתיד? האם זו מחשבה שמזכירה לך שוב ושוב את מה שטרם הספקת?
לכל מחשבה יש רציונאל משלה.
כאשר את מצליחה להקשיב לנארטיב החוזר במוחך בזמן, את מתחילה לפתח יכולת פנימית להפריד בין כל החלקים והקולות שבתוכך את מחזירה לעצמך את אפשרות הבחירה.
כשאת לומדת להיות בהקשבה לכאן ועכשיו, את מצליחה יותר גם לסנן את כל הסחות הדעת והרעשים המסתננים תוך כדי הקשבה, את לומדת לשלוף את עצמך מתוך הבועה הפנימית שאת יצרת ולהיות בנוכחות קשובה לאיזון הדק שבין לשקוע או לצוף.
כשאת לומדת להוציא את עצמך מחוץ למעגל הסגור של מחשבות- מסקנות, תחושות.
את מגלה אפשרות חדשה להוויה נוכחות שבה ההקשבה נולדת מתוך רגע ההווה ולא מתוך מערבל המחשבות והרעשים האוטומטי.
תודה רבה, הטופס נשלח בהצלחה
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית